פסק-דין בתיק ת"א 5952-07-11

בשנת 2001 לוו הנתבעים מהתובעת סכום כסף, שאותו התחייבו להחזיר. משלא הוחזר, כנטען על-ידי התובעת, הוגשה בשנת 2011 התביעה הנדונה שבה נתבע סכום ההלוואה בתוספת ריבית. הנתבעים טוענים שהתביעה התיישנה ולחלופין, שחל שיהוי בהגשתה ומכאן בקשתם שהתביעה תידחה על הסף.

העובדות הנטענות בכתב התביעה

2.         התובעת, אגודה שיתופית המנהלת את הישוב נווה שלום, טענה בכתב התביעה שביום 17.4.2001 הלוותה לנתבעים, חברי האגודה, סך של 42,000 ש"ח. בהמחאה שניתנה לנתבעים במועד זה, צויין "עבור הלוואת בנייה" (נספח ב' של כתב התביעה), וכך נאמר בכתב ההתחייבות להחזר כספי ההלוואה, שעליו חתמו הנתבעים ביום 16.4.2001 (שם, נספח א'. להלן - כתב ההתחייבות):

                        "לכבוד נווה שלום כפר שיתופי בע"מ

                        לידי ...

                        הנדון: הלוואה משלימה לבניה מאת נווה שלום

עפ"י מכתב כבודו מיום 16.4.01 בעניין הנ"ל הננו מתחייבים בזה להחזיר לנווה שלום סך של 10,000$ זאת לפי תנאי ההחזר המקובלים בשוק המשכנתאות כיום, כמו כן אנו מתחייבים להתחיל את ההחזר תוך 60 יום מיום קבלת הסכום הנ"ל, אופן התשלום יוסדר עם גזבר הישוב.

                                                                                    בכבוד רב,

                                                                                    משפחת דאוד קאסטרו וג'אנה".

3.         התובעת ערה לכך שבכתב ההתחייבות לא פורטו תנאי ההלוואה, למעט הקביעה שתיפרע בהתאם לתנאי ההחזר המקובלים בשוק המשכנאות ושהתשלום הראשון יהיה בתוך שישים יום מקבלת סכום ההלוואה. אולם לטענתה, באשר לתקופת פירעון ההלוואה, יש להניח שיש להחזירה בתוך עשרים שנים, שזו תקופה המהווה את ממוצע תקופת הפירעון של רוב הלוואות המשכנתה. לפיכך לטענתה, לפי שיעורי הריבית הנקבעים על-ידי בנק ישראל, יש לחשב את החזר ההלוואה בצירוף הריבית הממוצעת ביחס למשכנאות בעת מתן ההלוואה, ששיעורה 6.25%.

על-פי חישוב זה הועמד סכום החוב ביום הגשת התביעה (5.7.2011) על סך של 100,191.1 ש"ח, ומתוכו לטענת התובעת, הגיע זמן פירעונו של מחציתו (סך של 50,095.5 ש"ח). אולם לטענתה, מאחר שהנתבעים הפרו את הסכם ההלוואה, זכאית היא להחזר של מלוא הסכום.

4.         עוד טענה התובעת, שבמכתב מיום 4.5.2008 הודו הנתבעים בחובם מכוח ההלוואה. כן טענה, שהעובדה שהנתבע שימש מזכיר היישוב האחראי על גביית החובות, אפשרה לו לנצל מעמד זה ולהימנע מהחזר כספי ההלוואה.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף ופירוט טענות הצדדים

5.         כתב ההגנה מטעם הנתבעים הוגש ביום 14.9.2011, ובו ביקשו הם את דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה ובשל שיהוי שחל בהגשתה. בהתאם להחלטה מיום 22.1.2012 הגישה התובעת תגובה לבקשה זו ביום 15.2.2012 והנתבעים השיבו לתגובתה ביום 5.3.2012.

6.         טענות הנתבעים שלפיהם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה הן, שעל-פי הנטען בכתב התביעה, ההלוואה ניתנה ביום 17.4.2001 ואילו התביעה הוגשה בחלוף למעלה מעשר שנים, ביום 5.7.2011, ולפיכך משחלפה תקופה העולה על שבע שנים, הרי שהתביעה התיישנה.

לחלופין טענו הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה או להורות על מחיקתה בשל שיהוי בהגשתה. לטענתם, מדובר בתביעה פשוטה שעניינה הלוואה פשוטה בסכום מוגדר. השיהוי שחל בהגשתה מצביע לטענת הנתבעים, על חוסר תום-לבה של התובעת, שביקשה "להרדים אותם" ולהקשות עליהם לנהל את הגנתם, בין השאר בשל הקושי באיתור ראיות הדרושות לשם כך.

לגופה התביעה טענו הנתבעים, שלמיטב זכרונם, התובעת הלוותה לחברי האגודה סכומי כסף כדי לסייע להם בזמן הבניה. הלוואות אלו ניתנו לתקופות קצרות בנות מספר חודשים, שנועדו לסייע לתושבים עד אשר יסודרו הלוואות משכנתה מבנקים מסחריים, ואז הוחזרו לתובעת כספי אותן הלוואות. הנתבעים גם הכחישו בתוקף את המכתב שבו לכאורה, הודו בקיום החוב.

באשר לטענת התובעת, שהנתבע שימש בתפקיד מזכיר היישוב וניצל זאת כדי להימנע מגביית החוב מעצמו, טענו הנתבעים שהנתבע מילא תפקיד זה במשך כשמונה חודשים בלבד, בעוד שלפניו ואחריו היו מזכירים רבים נוספים, כך שטענת התובעת ממילא אינה יכולה להיות רלוונטית.

7.         בתגובתה של התובעת שנתמכה בתצהיר, טענה היא, שיש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר כנדרש.